שניאור ואח' נ' חנית ניהול קניון לב כרמיאל בע"מ

פסק דין

1.המערערים הגישו ערעור על החלטתו מיום 17.3.13, של כב' הרשם אריה בטון בתיק תא"ח 33438-11-12, שדחה בקשתם להורות על בטול פסה"ד שניתן כנגדם, בהעדר הגנה ביום 21.1.13.

בהתאם להחלטתי מיום 14.4.13, הגיש ב"כ המשיבה עיקרי טיעון.

בהמשך למחדלי המערערים לא הגישו עיקרי טיעון למרות שהחלטתי הנ"ל הומצאה לעו"ד נוימרק ביום 24.4.13.

די בהעדר עיקרי טיעון כדי לדחות הערעור ואולם גם לגופו דינו של הערעור להדחות.

לצורך מתן פסק דין עיינתי בהודעות הערעור, בעיקרי הטיעון של המשיבה, ובכל הנספחים שצורפו לתיק.

2.בתאריך 18.11.12, הגישה המשיבה כנגד המערערים תביעה לפינוי מושכר.

עילת הפינוי התבססה על הטענה לפיה הפרו המערערים את הסכם בר רשות בכך שלא הפקידו שיקים ולא שלמו דמי ניהול ודמי שימוש, כפי שהתחייבו.

בנוסף, תפסו המערערים רחבה אותה גידרו באדניות והשתמשו בה כחלק מהמושכר ואף תלו שילוט, ולמרות התראה שנשלחה לא שלמו, לא פינו ולא הסירו השילוט.

3.יודגש כי התביעה איננה כספית והסעד היחיד שנתבקש הינו פינוי.

ביום 21.1.13, ניתן על ידי כב' הרשם אבי כהן פסק דין לפינוי אותו בקשו המערערים לבטל.

הרשם הנכבד דחה הבקשה לבטול פסה"ד מחובת הצדק ודומני שעל כך לא מערערים המערערים, שכן פסה"ד ניתן כנגדם בהליך תקין, לאחר שקבלו את כתב התביעה ולא הגישו כתב הגנה במועד שהוארך להם, ועד למועד מתן פסק הדין.

הבקשה לביטול פסה"ד נתמכה בתצהירו של פרקליטם של המערערים הטוען לעניין כתב הגנה כי שלח לביהמ"ש את כתב ההגנה בדואר ישראל.

המצהיר לא מפרט מתי שלח ולאור ההתנהלות בתיק ניתן להניח כי שלח לאחר שנודע לו על מתן פסק דין בהעדר הגנה.

4.אגב, אין כל הסבר מדוע המערערים, בעלי הדין, שהעובדות ידועות להם מידיעה אישית לא טרחו להגיש תצהיר ומסתמכים על תצהיר פרקליטם שהוגש "כתושב כרמיאל", ואשר כלל לא מתייחס לטענה בדבר קיומו של חוב שהווה אחת העילות לתביעת הפינוי.

ברור שאין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

5.באשר לאפשרות ביטולו של פסה"ד במסגרת שיקול הדעת של ביהמ"ש, דחה הרשם אפשרות זו בהחלטתו ובמתן נימוקים לכך.

לגבי השיקול של סיבת המחדל אין למערערים כל מענה ובסעיף 3 לערעור מודה פרקליטם של המערערים כי כשל בכך שלא בדק אם כתב ההגנה הוקלד.

צודק הרשם הנכבד בהחלטתו שאין למערערים הגנה והבקשה לבטול פסה"ד, בדרך בה הוגשה, אינו מצביע על הגנה הראויה לבירור.

התצהיר שהוגש לאקוני, בלתי מפורט והטענות שבו נטענו בעלמא.